כולנו הורים אוהבים, הרוצים את הטוב ביותר לילדינו.
שרק לא יבכו, שלא יכאבו, שנוכל רק לצחוק ולהנות מהם בזמן המועט שיש לנו מרגע חזרתינו מהעבודה ועד שהם הולכים לישון.
אך האם זה מציאותי? מה המחיר של מניעת בכי תמידי? האם זה אומר לומר כן גם על דברים שאיני מסכים ולו בכדי לספק את צוריכהם המיידיים בכל רגע נתון?
האם תמיד יוכלו לקבל כל מה שירצו בחיים?
מהו תפקידינו? להיות חבריהם או הוריהם?
ואם כבר הגענו למצב של כעס על הילדים. כיצד הוא נראה? האם אנו בשליטה? ייתכן שהילד מקבל תשומת לב באותו רגע, גם אם שלילית? חישבו על זה..
כל הורה נתקל בקשיים.
כל הורה חווה אתגרים בגידול ילדיו.
כולנו הורים קשובים לצרכי ילדינו, אך לא תמיד יודעים כיצד בדיוק לעשות זאת. לעיתים, הכוונה קצרה, של מספר מפגשים יכולה לעשות את ההבדל .. להחזיר את רוגע והשמחה הביתה.
לדעת לשים גבולות, אך ללא התלהמות.
אז מדוע דוקא אני יכולה לעזור?
קודם כל, גם אני עברתי בדיוק את מה שאתם עוברים.
גם אני נעזרתי בהדרכות בכדי להיות הורה טוב יותר.
היום לאחר שאף התמקצעתי, אני באה עם ידע וכלים מקצועיים, אך לא שוכחת שבאתי מהמקום שלכם. שהייתי שם ואני איתכם, ממש בגובה בעיניים וללא שיפוטיות.
גידלתי 3 ילדים, שניים מהם עם הפרעות קשב וריכוז, על האתגרים הרבים שהורות זו הציבה בפניי. היום, לאחר שלמדתי גם את התחום הזה וגם חוויתי אותו בעצמי, אשמח לעזור גם עם ילדי הקשב המיוחדים הללו. אני גננת כבר 23 שנים ומכירה את הגיל הרך מכל זוית אפשרית. פגשתי את החולמניים, הביישנים, המתבלטים והדומיננטים, הותרנים והפשרנים, את המאתגרים והמיוחדים.
מביאה עימי שילוב של ידע מקצועי פדגוגי וידע מנסיון של שנים מהשטח.
אני כאן, מחכה לכם, עם הקושי בצד השמחה ועם כל אתגרי המשפחה..