"זו ילדותי השנייה" חייהם הסודיים של בני הארבע..
כמי שעוסקת בחינוך כל כך הרבה שנים,
כמי שמדריכה הורים, בין השאר, לילדים קטנים..
יש לי הזכות להכיר את חייהם בפן האישי והחברתי,
ככה, לגמרי בלי עריכה, בזמן האמיתי.
מלמדת כיצד לתמלל רגשות, להסביר, לדבר, להגיד.
כיצד לשחק, להתפשר, לוותר, לדעת גם איך להפסיד.
הם למדים להתגבר על
על מצבים מאתגים,
שהיינו רוצים שלא יחוו כמו עצב ומשברים..
'לא רוצה לשחק איתך'
'אין לי חברים'
'הוא תמיד מנצח'
'היא חטפה ת'כדורים'
הם לומדים עצמאות,
לנגב, לסדר,
הגן הוא מיני קוסמוס
המכוון כיצד להסתדר.
הצוות כמובן נמצא שם לתווך ולעזור,
מלמדים אותם דרכי התמודדות ואיך ניתן לפתור.
אך את מסע שלהם, יצטרכו לעבור בעצמם,
אנחנו שם רק לחנך
ולסייע להעצימם.
והנה המסר עליו אני חוזרת ומחזקת שוב ושוב,
כיון שבעיני זהו מסר מרכזי ומאד חשוב.
לבאי הקליניקה, לילדים ולהוריהם:
שרותים מיותרים יהיו באוחריהם!!!
אפשרו להם להתנסות, שירגישו כמו 'גדולים', אל תעשו 'למענם' את מה שהם מסוגלים.
תנו להם לצעוד ברגל, במקום להרימם, או
אל תאכילו למשל כשהם יכולים בעצמם..
אמנם היום הם צעירים, ו 'רק' בגיל הרך, אך הם מתפתחים, מתבגרים וגדלים מהר כל כך.
ההרגלים יישארו וזה יהיה כבר מובן מאליו,
שמכינים במקומה עבודות ומנקים אחריו.
ולפתע, הם אנשים ויוצאים אל העולם,
🧑🏻👧🏻⬅️👨🏻👩🏻
אך בחיים האמיתיים,
לא יפתרו בשבילם.
ויש בוסים, אחראיים,
מפקדים, מנהלות,
וצריכים לעמוד בחוקים וגבולות.
כשניזכר שהיינו אמורים להכינם לעתיד,
עלול להיות מאוחר, והנזק יישאר לתמיד…
אני שומעת מבוגרים מתלוננים ומקטרים,
'איך עשינו טעויות כשהיו צעירים'
או 'אם היינו פחות מפנקים ונותנים,
אולי היו אחראים ולחיים הבוגרים מוכנים..
ולכן כותבת לכם זאת עכשיו,
כשעוד ניתן ואפשר לשנות את המצב.
למדו עצמאות, שחררו, עודדו.
שיטעו, ילכלכו, רק כך ילמדו.
תנו להם ליפול, תהיו שם להכילם,
אך אל תפתרו את הקשיים בשבילם.
לא סתם על הפרפר לבקוע את גולמו, 🦋
כי אם אנחנו נבקע ונעשה זאת במקומו,
כיצד יחזק את כנפיו ויתחשל?
הוא ינסה לעוף,
יפול וייכשל…
זיכרו את משל הפרפר,
בגידול וחינוך ילדיכם,
תנו להם להתחשל בעצמם,
כך יצליחו בחיים בזכותכם🙏♥️