גילוי עצמי ותובנות מהחודש האחרון..
אז ככה, הכל החל אצלי בחרדה מאד גדולה,
הרגשתי שהמצב והחששות גורמים לי לבהלה.
בהתחלה לא ידעתי איך בכלל אצליח להעביר את הימים,
מה עושים עם הזמן הפנוי וכיצד
בכלל מתקדמים.
איך אפשר לא לגעת או 'לחבק'
רק עם מרפק?
כיצד אשמור עלי ועל משפחתי שלא נחלה ונידבק?!
ואז, לאט ובהדרגה, ולגמרי בלי ששמתי לב,
התחלתי להתרגל לשינוי ומחלקו אפילו להתלהב.
כמובן שחסרה השגרה,
ילדי הגן, ההדרכות, כל דבר …
אך יש משהו שחווה כעת ולא הכרתי בעבר.
מנעד הרגשות שלי עבר שינוי גדול,
ממגוון עצום שהרגשתי בכל יום, פתאום הצטמצם הכל.
למשל אין לחץ של פקקים בנהיגה בדרך ללימודים,
פחות אנרגיות 'הולכות' על הצבת אתגרים מיוחדים.
למדתי לאהוב יותר מלשהות זמן רב בביתי,
ויש משהו בפשטות הזו,
שנעים בכל זה לדעתי.
אין זה אומר שברגע שנחזור לחיינו ועימם לשגרה,
אפסיק להתקדם בתחומי חיי ולהציב תמיד עוד מטרה.
כי החיים חזקים מאיתנו וחשוב לי למצותם עד תום,
ובכל זאת, כשחושבת כעת על שגרת הקורונה היום,
מרגישה שניתנה לכולנו מתנה, למרות הקשיים האדירים,
הכוללים בידוד חברתי וגעגועים למשפחה ולהורים.
מתנה הנקראת 'עצירה'
ועימה הורדת הילוך,
ממרוץ החיים המטורף ומהתנסות בסגנון הפוך.
משהייה ארוכה עם ילדינו,
שעות רבות ביממה.
לא תמיד זה פשוט, אך יש בכך ברכה והפנמה,
שהם גדלים מהר והזמן איתם יקר,
וכיף לדבר, לשחק, לראות סדרה יחד, לפעמים זה העיקר.
אז שאקרא עוד שנה את הפוסטים מהשנה שחלפה,
בטוחה שאזכור גם את המורכבות, אך בהחלט גם את יתרונות התקופה.
מאחלת לעצמי ולכם שנצליח לשלב תמיד,
הגשמת מטרות בשילוב רוגע ופשטות גם בעתיד!
מזדהים? חולקים? אשמח לשמוע את תובנותיכם,
ובינתיים, אני כאן לעזרה והכוונה לשרותכם.
מתקשים? מוזמנים להתייעץ עימי ובכל הזדמנות.
מחכה לכם בגובה העיניים, הקשבה, אמפטיה וסבלנות🙏
שבוע טוב חברים!!