מעט ארוך אך מעורר מחשבה,

האם אתם באמת חיים בהקשבה?!

אז הכירו את לודויג ואן בטהובן ואת יצירתו,

וכיצד שינה סגנון נגינה לאחר התחרשותו?!

כמעט מיום היולדו הוא התוודע לפסנתר.

למרות משמעת אימונים קשוחה, לא הפסיק או ויתר.

כבר בגיל 6 הופיע וניגן ללא מום,

והפליא בכישוריו היוצאים מן הכלל את הקהל ההמום.

לקראת גיל עשרים, ממש בשיא תפארתו,

חלה בטהובן ולמורת רוחו החל לאבד את שמיעתו.

למרות זאת הקשיב תמיד לרחשי הלב,

לא חדל להלחין, לנגן, ליצור ולהתלהב.

אך כשעלה עם סגנונו החדש אל הבמה,

נחל כשלון גדול והוכה בתדהמה.

הקהל ציפה למוסיקה המוכרת, וחש אכזבה ובלבול,

בטהובן הקשיב ל'אוזנו הפנימית' והמשיך למרות התסכול..

הוא לא שעה לדעת הרב וניסה לשחזר את המוכר,

עד שהקהל התרגל לחדש ושוב בלודויג בחר.

דבר דומה קרה עם האמן הצרפתי- קלוד מונה,

כשהחל לצייר אימפרסיוניזם, סגנון חדשני ושונה.

התמונות המוכרות היו עד אז חשוכות, עצובות וכהות,

לפתע מונה וחבריו ציירו בצבעים זריחות ושקיעות.

בטהובן ומונה בחרו ללכת בניגוד לדעה הרווחת,

בתחילה 'שילמו מחיר' אך כך חיו עם עצמם בנחת.

כמה פעמים פעלתם על פי רב כשבפנים רציתם אחרת?

אם זה בחירת לבוש, לימודים או עבודה שנחשבת 'נהדרת'?

כמה פעמים נשארתם במקום כי חששתם להיות שונים?ו

המשפט הידוע 'מה יגידו' שימש מעצור לשינויים?

וכיון שבהורות עסקינן, אז הפעילו את שיקול דעתכם,

קחו אחריות על חינוך הילדים והיו נאמנים לעצמכם!

תמיד יהיו דעות אחרות ועצות מנוגדות לשלכם.

הקשיבו, התבוננו והחליטו, רק על פי הנכון למשפחתיכם.